למה רוב מחממי האמבטיה נכשלים (ואיך אנחנו פותרים את זה)
בואו נהיה כנים: האמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. ברגע אחד יש אוויר קר מאוד, וברגע הבא – ענן עבה של אדים. זה מעגל אינסופי של חום קיצוני ואוויר לח מאוד.
רוב החברות סומכות על הנתונים שמופיעים בטופס המפרט של המוצר. אנחנו לא עושים זאת. אנחנו מבדקים כל סדרה של המנורות שלנו במבחן חום ולחות. בעצם, אנחנו “מענים” אותן בחדרי אדים, כדי לוודא שהן לא יתקלקלו מיד כשתתחילו את שגרת הבוקר שלכם.
המאבק נגד האדים
רוב מחממי האמבטיה האלה משתמשים בצינורות קוורץ הלוגן בעלי גלים קצרים. קוורץ מצוין לייצור חום, אך המקום בו הזכוכית נפגשת עם המתכת הוא הנקודה החלשה.
האדים ערמומיים – הם מוצאים סדקים זעירים בחסימה וחודרים פנימה. ברגע שהלחות נוגעת בחוט הטונגסטן, הכל נגמר. החוט מתחמצן, נוצרים “נקודות חום”, והמנורה נהרסת לאחר מספר מאות שעות של שימוש.
כדי למנוע זאת, אנחנו שם את המנורות בחדרים עם לחות גבוהה וטמפרטורות גבוהות במשך ימים רבים. אנחנו מחפשים כל סימן לדליפה או לכשל בחסימה, לפני שהמוצר מגיע אליכם הביתה.
גורם ה“שוק”
חשבו על מה שקורה כשאתם מדליקים את המנורה – היא עוברת מטמפרטורת החדר לטמפרטורה גבוהה מאוד תוך כמה שניות.
העלייה החדה הזו גורמת למתכת ולזכוכית להתרחב. אם החיבורים (R7 או SK15) אינם מושלמים, הם נהיים רפויים. אז נוצרים ניצוצות חשמליים, שיכולים להרוס את החיבור. זה לא אידאלי.
תהליך הבדיקה שלנו גורם לחלקים האלה להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב. אנחנו בודקים את הלחץ כדי לוודא שהחיבורים נשארים חזקים, ללא קשר לכמות הפעמים שאתם מדליקים את המנורה.
מציאת הנקודה האידאלית
החלק הקשה הוא: אם החסימה תהיה חזקה מדי, הגזים יישארו בתוך המנורה, וזה יגרום להרסה מהיר של המנורה.
זו בעיה של איזון. השקענו הרבה זמן בכיול החסימה, כדי שהיא תמנע את האדים אך תאפשר לחומרים שבמנורה לנשום.
כל עוד יש באמבטיה אוורור טוב, כך שהמנורה לא תתחמם יותר מדי, היא צריכה להיות מסוגלת לעמוד באדים בלי בעיות.