כיצד אנו מגיעים לטמפרטורה של 300°C בתוך שניות
אם אי פעם השתמשתם בתנור רגיל, אתם יודעים איך זה עובד: מפעילים את התנור, מחכים… ועוד קצת, עד שהאוויר מתחמם. זה תהליך איטי מאוד. אבל כשצריך להגיע לטמפרטורה של 300°C בתוך שניות בלבד, אי אפשר לחכות שהאוויר יתחמם.
לכן אנו משתמשים בנורות הלוגן בעלות גלים קצרים. במקום לחמם את האוויר, נורות אלו משתמשות בקרינת אינפרא-אדום. זה כמו לעמוד באור שמש ישיר – החום פוגע מיד בפני השטח של המזון שאנו אופים. אין צורך לחכות.
הסוד נעוץ בהספק החשמלי.
כדי להשיג תגובה מיידית כזו, צריך הספק חשמלי גבוה במרחב קטן. אנו משתמשים בחוטים בעלי צפיפות גבוהה, שמתחילים לפלוט פוטונים מיד כשמפעילים את התנור. כך נמנעת תקופת החימום. אין עלייה איטית בטמפרטורה – יש חום עז מההתחלה.
כמובן, לא ניתן להשתמש בכל סוג של זכוכית למטרה זו. טמפרטורה כה גבוהה עלולה לשבור רוב החומרים. אנו משתמשים בקוורץ בעל טוהר גבוה, שיכול לעמוד בעומס תרמי כזה מבלי להישבר.
אנו גם משתמשים בציפויים מיוחדים על הזכוכית. למה? כי רוצים שהחום יחדור לתוך המזון, ולא רק יקלקל את החלק החיצוני, בעוד החלק הפנימי נשאר קר.
ואנו גם הפכנו את התחזוקה לפשוטה.
אף אחד לא רוצה לבזבז את אחר הצהריים שלו על תיקון התנור רק בגלל שנורה נשרפה. אנו משתמשים בבסיסי חיבור מסוג R7. כשנורה נשרפת, פשוט מוציאים אותה ומחליפים אותה בחדשה. זה מהיר, ואין צורך בהשכלה בהנדסת חשמל כדי לעשות זאת.
אבל יש תנאי אחד: כשמדובר בהספק חשמלי כה גבוה, החיבורים נהיים חמים מאוד. אם מבנים את התנור כחלק ממערכת כלשהי, צריך להיות זהירים עם החוטים וחומרי החיבור. הם צריכים לעמוד במחזורי חימום וקירור חוזרים, מבלי להינזק.
בנוסף, אי אפשר להקל ראש בנושא האוורור. אם מאווררי הקירור אינם יעילים, החום עלול להרוס את המארז של התנור או את החיבורים ביניהם. זו מערכת חזקה מאוד, אבל צריך לתת לה מספיק אוויר כדי שתתפקד כראוי.